השעה הזו ביום שעוד רגע האוויר נגמר, שאני יודעת שאני אצטער על המשפט הבא שיצא לי מהפה, שאי אפשר כבר

פוסט זה מוקדש לכל האמהות לילדים עם צרכים מיוחדים: שזה בעצם כמעט כולן מאמא לילד מיוחד בעצמה. כשאת שוכבת ערה

17.5.2020 הפסקתי להניק. שנה, חודש וכמעט שבועיים שהיינו חלק אחת מהשנייה. ופתאום זה כבר לא כאן, זהו, סיימתי. יש משהו

"תדאגי לעצמך, את שומעת? תדאגי לעצמך. כי זה נורא קל לוותר על עצמך כשאת אמא. נורא קל לשכוח לאכול, לשכוח

היום אחר הצהריים נשברתי, נסיעות, איסופים, פיזורים, השעה 19:00 ועדיין לא הגעתי הביתה. אני עייפה, כואב לי הגב ואני מתהההה

***טריגר דכאון אחרי לידה*** פעם, מזמן לפני 9 שנים כשהפכתי לאמא בפעם הראשונה העולם שלי התהפך. האיש שלי חזר לעבודה