"השנה האחרונה הייתה אחת השנים המאתגרות בחיי.
הייתי במקום הכי נמוך,
הרגשתי שתשו כוחותיי להתמודד עם החיים ושהכל גדול עליי,
שום דבר ממה שראיתי בעייני רוחי,
דמיינתי ותכננתי- לא יצא לפועל כמו שרציתי,
לא הצלחתי לראות את הטוב והקיים בחיי,
רק את הרע והאין,
בכיתי יותר מאשר חייכתי,
כעסתי יותר מאשר צחקתי".
שיר פלג למדה בקורס מאמנות #זמןאמא ה4,
כחלק מעבודה שהיא כתבה בתואר שני
היא שלחה לי קצת על הדרך שלה ב #זמןאמא
נשבעת שהתרגשתי בטירוף לקרוא,
כמה כוחות,
כמה היא גיבורה- הנה המשך דרכה:
"השינוי הגיע מהמקום בו הבנתי, בעזרת אימון ולמידה,
שגם כאשר החיים לא מאירים לי,
גם כאשר הדברים לא קורים בדיוק כמו שרציתי וייחלתי
יש לי את האפשרות לבחור כיצד אני רוצה שיראו חיי.
למדתי, בשנה זו, ודווקא מתוך הקושי ותחושת חוסר האונים,
כי ביכולתי לנהל את עצמי ואת רגשותיי, שחיי הם באחריותי ועליי לדאוג, קודם כל, לעצמי.
בשנה זו למדתי כי הכל משתבש לטובה וכי כל דבר מגיע בדיוק בזמן המתאים.
הקורס הזה הגיע אליי בדיוק כשהייתי זקוקה לו.
הן מבחינה משפחתית, כאשר הבית כמרקחה,
אני לבד עם ארבעה ילדים, מנסה לשרוד את היום.
למדתי, באמצעות הקורס כמה חשוב לעצור רגע,
להבין את הצד השני, להקשיב, לעודד, לפתוח את העיניים, הראש והלב,
לגייס סבלנות, להיות טובה יותר עבור הילדים שלי.
ומהבחינה האישית- להבין את עצמי טוב יותר, להכין את עצמי טובה יותר עבור האהובים שלי,
לבחור בכל רגע נתון את הבחירות שנכונות לי ומקדמות אותי ומעלות לי את תחושת הערך.
בחרתי לכתוב עבודה זו על יסוד הבחירה, משום שאני מרגישה שהוא השיעור החשוב ביותר שלמדתי.
כשהייתי ילדה והיו שואלים אותי מה ארצה להיות כשאגדל,
הייתי עונה מבלי להתבלבל "אמא". זה היה החלום.
גדלתי, התבגרתי והתחתנתי, ובגיל 25 כבר חבקתי בן ראשון.
כעבור שנתיים נכנסתי שוב להריון ונולדה לי בת.
היו שנים קשות, מאתגרות, אבל עמדתי בהן בגבורה.
הילדים גדלו מעט ואני התחלתי לחיות:
שיניתי תזונה, התמכרתי לספורט ונרשמתי ללימודי תואר שני.
המחשבה על ילד נוסף הדהדה לי בראש, דחיתי אותה, אבל היא כל פעם צצה מחדש.
לבסוף, לאחר לבטים רבים, החלטנו, בן זוגי ואני, שאנחנו רוצים ילד שלישי.
בבדיקת דופק שגרתית מודיע הדוקטור: "מזל טוב! יש לכם תאומים".
בשלב זה אני מבינה שחיי הולכים להשתנות, רק שאני לא מתארת לעצמי עד כמה.
הריון בסיכון- הפסקתי לעבוד, הפסקתי ללמוד, הפסקתי להתאמן וככל שגדלתי,
הפסקתי לצאת מהבית ובשלב מסוים גם בקושי יצאתי מהמיטה.
בשעה טובה השניים נולדו, חזרתי איתם הביתה, מבוהלת, מפוחדת וכאובה.
מנסה להיזכר מה עושים ואיך עושים את זה, רק שהפעם יש לי ארבעה ילדים, ולא אחד או שניים.
פחדתי להישאר עם שניהם לבד, בכיתי איתם בכל פעם שבכו.
עד שהצלחתי להתרומם מעט,
הגיעה הקורונה וסגרה אותנו בבית- עם ארבעה ילדים, בעל חיוני וסבא וסבתא שלא יכולים לבוא לעזור.
הפכתי משרתת, ניקיתי, בישלתי, החלפתי, הרמתי, הרדמתי, הנקתי, עזרתי בשיעורים, פתחתי קשרים בשיער. הרגשתי שקופה, עצובה, כבויה, בכיתי כל לילה בכרית.
הרגשתי שהלכתי לעצמי לאיבוד,
התמסרתי כולי לטיפול בילדים ובבית ושכחתי את עצמי בדרך.
הפסקתי את הלימודים, את הספורט, לא נפגשתי כמעט עם חברות, ולמעשה, הפסקתי לעשות את כל מה שהגדיר אותי כשיר, ונשארתי רק אמא, שצריכה לתפעל את הבית, את הילדים ולהתמודד עם הקשיים והאתגרים הבלתי פוסקים.
בכל פעם שהצלחתי להרים מעט את הראש, הגיע אתגר חדש והרגשתי שמישהו שם למעלה מנסה בכוח לשבור אותי. כחודש וחצי לאחר הלידה, התחיל עניין בריאותי עם אחד התאומים, היקף הראש שלו עלה בצורה מדאיגה ונשלחנו לאינספור בדיקות ובירורים רפואיים, נשברתי.
לא מספיק שהתקופה מאתגרת, שהילדים סגורים בבתים,
שאין מגע אנושי של חברים וקרובים,
עכשיו גם נוספו לרשימת הקשיים החרדות והפחדים לגביו.
רציתי רק לשכב במיטה ולבכות כל היום,
אבל בבית ארבעה ילדים שזקוקים לאמא- אמא מתפקדת, מחייכת, מחבקת ומעודדת,
אבל איך אוכל להעניק להם את כל זה כשאין לי את הכוח להרים את עצמי,
ששום דבר לא משמח או מעודד אותי?
ואז, ערב אחד, ישבתי עם בעלי במרפסת ובכיתי לו על מר גורלי,
על התחושות הקשות ועל חוסר היכולת שלי להתמודד עוד.
אחרי שחיבק אותי חזק וניגב לי את הדמעות הוא אמר: "תזכרי תמיד, זו בחירה שלך".
צעקתי, כעסתי, נעלבתי עד עמקי נשמתי – בחירה שלי?!
אני בחרתי שיהיו לי תאומים? אני בחרתי שתהיה מגפה עולמית? אלו לא היו הבחירות שלי!!
הוא המשיך בקול רגוע ואמר: "נכון, אבל את כן בוחרת איך להתנהל בתוך זה..".
שתקתי, והלכתי לישון.
למחרת, קמתי בבוקר והחלטתי לשים את עצמי במקום הראשון.
נרשמתילאימון אישי בשיטת #זמןאמא.
באימון למדתי ניהול עצמי, למדתי לבחור, למדתי לדאוג לעצמי,
לשחרר את תחושות האשמה,
למדתי לשים את עצמי במקום הראשון ולהנות מהדרך.
הבנתי שכשאני אהיה בטוב – כולם סביבי יהיו בטוב.
עברתי תהליך מדהים ומשנה חיים.
לשחרר את תחושות האשמה,
למדתי לשים את עצמי במקום הראשון ולהנות מהדרך.
הבנתי שכשאני אהיה בטוב – כולם סביבי יהיו בטוב.
עברתי תהליך מדהים ומשנה חיים.
והכל בגלל שלמדתי שאני אדם בוחר, ויש לי את היכולת לבחור איך לנהל את עצמי בחיים האלו.
נכון, יש נסיבות חיים, יש דברים שאין לנו את היכולת לשלוט או להשפיע עליהם,
אבל יש לנו בהחלט את היכולת לבחור איך יראו החיים שלנו.
נכון, יש נסיבות חיים, יש דברים שאין לנו את היכולת לשלוט או להשפיע עליהם,
אבל יש לנו בהחלט את היכולת לבחור איך יראו החיים שלנו.
סיימתי קורס מאמנות בשיטת #זמןאמא ואני מתרגשת להעביר את הבשורה לנשים אחרות ולעולם.
יש לנו את היכולת לבחור.
אנחנו יכולות לנהל את עצמנו ואת הרגשות שלנו,
אנחנו יכולות, צריכות ואף חייבות לשים את עצמנו במקום הראשון, לדאוג לעצמנו, לבחור בעצמנו,
כי רק כך נוכל להכין את עצמנו טובות יותר עבור האהובים שלנו.
בחרתי ביסוד זה כי הוא יסוד מרכזי בחיי, שלכאורה, גיליתי רק לאחרונה.
בחרתי כל החיים, אבל אף פעם לא נתתי לזה משמעות.
היום אני מבינה כמה זה משמעותי וחשוב,
כמה חשוב לאפשר וללמד את הילדים שלנו בחירה בחיים,
ללמד אותם שהם האחראים לחייהם, היוצרים והשחקנים של חייהם והם אלו שבידם לבחור,
תמיד, גם כאשר האפשרויות מצומצמות, איך יראו חייהם.
לאחר שהבנתי שאני אדם בוחר, אני קמה בכל בוקר ובוחרת בעצמי מחדש.
בוחרת לקום, לחייך לעולם, להסתכל על היש והטוב ולהתמקד בו.
בוחרת להשקיע בעצמי ובמה שעושה לי טוב,
אני לא מוותרת, גם כשקשה ומאתגר, מבקשת עזרה, יוצאת מהבית,
מתנתקת, מתחברת לשיעורים, לומדת, מתנסה, מאמנת, מדריכה, כותבת עבודות, מתפעלת בית וילדים, ומזכירה לעצמי שתמיד יש בחירה"
רק קצת מכל זה ראיתי במו עיני. באמת רק קצת ועמדתי מלאת השתאות.
כל הכבוד שיר. אני גאה להיות סוג של קרובה שלך.