השבוע הבנתי שלא מרחמים עלי,
לא מציעים לי עזרה,
לא רואים בי חולשה
כי אני משדרת חוזק. תמיד.

כמות הפעמים שאמרו לי שאני חזקה, שאני השראה,
ואולי זו הדרך שלי להתמודד עם כל הקושי שאנחנו עוברים, כיחידים ומשפחה –
להיות חזקה, לא להתלונן, לנהל את המחלה, לנהל את המשפחה,
לנהל אותי אחרת שאוכל להחזיק הכל על הכתפיים שלי,
להודות על מה שיש גם בימים כמו היום שהפרכוסים שלו שברו לי את הלב.

אני יודעת מה את חושבת לעצמך עכשיו – אבל צריך גם להיות בכאב, לכעוס, להתבאס.
גם את זה אני עושה אבל לא מרשה לעצמי ליפול לזה, מתמסרת אבל לקצת,
כי בכל רגע הכל יכול להשתנות ואם עכשיו טוב אז טוב, ואם טוב אז למה להתלונן???

ואם רגע להתלונן,
אני כמעט ולא ישנה,
ערה מלא שעות,
ישנה עם פיצי לצידי,
הוא מעיר אותי לפחות 3 פעמים בכל לילה
ואם לא הוא אז היא,
ואם לא הם אז כל רעש קטן
השינה שלי כ"כ חלשה כדי להיות בשליטה גם בחוסר שליטה- גם כאן אני חזקה.

וכשאני בוחנת את זה רגע מבחוץ זה באמת השראה,
זו באמת בחירה אמיצה
כי יש מלא הורים שזה מפרק אותם,
אבל אותי לא-
זה מחזק בי את הצורך להגשים, לפרוש כנפיים, לא לתת למחלה שלו להגדיר אותי.

אני גם לא יודעת לעשות אחרת
ובכנות גם לא רוצה.

המחלה של עומר לא מנהלת אותי,
רק אני מנהלת אותי,
האפילפסיה שלו לא מגדירה אותנו
היא לא רק שלו, היא של כולנו
אבל היא לא מגדירה אותנו
וכל מה שהיא עשתה זה לגרום לנו להיות אנשים טובים יותר,
חזקים יותר, אמיצים הרבה יותר,
אנחנו לא מתעסקים בשטויות כי יש לנו כ"כ הרבה אתגרים
אז לא מבזבזים זמן על דברים שוליים.

בקיצור יש כ"כ הרבה טוב,
אני כותבת על הטוב,
על ההתפתחות האישית שלי, המקצועית
אז למה שירחמו?
למה שיציעו לי עזרה?
אני חיה עם זה בשלום,
למדתי לא לחכות שיציעו לי
למדתי לבקש
כי אני חזקה, לא מציעים לי לרוב.

אין לי פואנטה אמיתית לפוסט,
בעיקר לשתף, להוציא, לקוות שנגעתי בעוד מישהי שמרגישה כמוני,
שגם בתוך השגרה המאתגרת שלנו הכל אפשרי, זה רק עניין של בחירה.

אה, כן. ואת השרשרת המהממת הזו אחת מכן, המשתתפות באתגר,
תקבל מתנה. שתזכרו תמיד, שלא משנה מה קורה, הכל אפשרי תמיד.
תודה לך Dafna Shemesh-David על מתנה מושלמת.

#זמןלהכיר קצת לעומק
** הרהורים של שעת לילה מאוחרת עם מעט מידי שעות שינה