אני אמא גיבורה.
לא בא לי להיות כזו יותר.
היום הוא נפל. פתח את השפה שוב בדיוק במקום שנותח בו שבוע שעבר.
שוב פרכוס. שוב נפל. שוב דם. שוב כאב.
שוב אני צריכה להיות גיבורה.
לא בא לי.
לא בא לי יותר להיות גיבורה.
לא בא לי יותר לספוג את הדם
וגם לא את הדמעות.
לא בא לי יותר להרגיש את הלב שלי נופל ומתרסק ביחד איתו,
לא בא לי שהוא ייפגע.
אני אמא גיבורה
אבל באמת שלא בא לי להיות כזו,
אני רוצה לקנות לו ארטיק בדרך מהגן ולהישאר עם כל האמהות בגן שעשועים,
לא לברוח איתו קשור בעגלה כדי שלא יתבאס וירגיש חריג,
אני רוצה שהוא ישמח וירקוד כמו שילד בן 3.5 אמור לעשות
ולא יבכה ויכאב כמו שהוא עושה כרגע,
רוצה להתעסק בלספר לכל העולם על הוובינר המדהים שיצרתי,
על איך אפשר לחיות בלי רגשות אשמה
אבל אני צריכה להיות גיבורה,
כל היום צריכה להיות גיבורה.
לרגע אחד בא לי לברוח,
לא רוצה יותר להיות גיבורה,
בא לי שמישהו יעיר אותי מהסיוט שלא נגמר
ויספר לי שעומר בריא.
כותבת לכן את שורות אלו ובוכה.
לא בא לי יותר להיות גיבורה.
ותודה שאתן כאן להכיל.
#זמןלהבריא