היום אחר הצהריים נשברתי,
נסיעות, איסופים, פיזורים,
השעה 19:00 ועדיין לא הגעתי הביתה.
אני עייפה, כואב לי הגב
ואני מתהההה להשתין.
חשבתי לעצמי:
“ככה יהיו השנים הבאות?
איסופים, פיזורים ונסיעות"?

ואז עברתי ליד הבית שהיה של חברה טובה שלי
שנפטרה לפני כמה שנים.
היא נפטרה מסרטן בלבלב
תמיד היתה עמוסה, תמיד איסופים ופיזורים
תמיד הייתי פוגשת בה היא היתה מצפצפת לי,
מחייכת מהחלון ומספרת לי כמה היא ממהרת.
והיא כבר לא כאן…

ועברה לי מחשבה
שאיך הילדים שלה היו רוצים שהיא תהיה איתם כאן עכשיו
באיסופים ובפיזורים 💔

ופתאום זה הכה בי
והודיתי על האיסופים והפיזורים
ועל הזמן היקר שלי איתם.
ותודה על העומס כי זה מראה שהחיים שלי מלאים בטוב
ותודה עליהם ועליי
ותודה על השגרה.

והייתי חייבת לעצור הכל ולשתף את כל האמהות המהממות שקוראות אותי
שעסוקות בנתינה אינסופית לאחרים כל היום
שנהיה כאן לעוד הרבה שנים
לפזר ולאסוף 💜
ותחשבו על זה
#זמןפרופורציה

השארת תגובה